“מצמרר לראות את זה”:
שי אזולאי על המפגש האומנותי בין זיכרון השואה לטבח בשמחת תורה
שי אזולאי משתף על הרגע שבו החליט להיות אומן, על ההצעה המפתיעה מיד ושם, ועל המפגש האומנותי הבלתי נתפס בין זיכרון השואה לטבח הנורא בשמחת תורה.
“מוזר לראיין את אחי”:
גולן ושי אזולאי במפגש משפחתי שתאהבו
גולן אזולאי יצא לפגוש את שי, אחיו הצייר, ושמע ממנו חוויות ילדות משותפות, כיצד משלבים אומנות עם עבודת השם, וגם – מי זאת כרמלה? צפו
“הגענו להיכל השמות עם תמונות הנרצחים – וחיפשנו דמויות מוכרות”
שי אזולאי, צייר ישראלי-חרדי בעל שם עולמי, מציג לראשונה תערוכה ביד ושם כחלק מפרויקט “רזידנסי” (שהות אמן) לייזום ועידוד הנצחה באמצעות יצירה בתחומי התרבות. “המלחמה שיתקה אותי, והעבודה על התערוכה החזירה אותי לחיים”, מספר האמן. צפו בסיור ווידיאו בתערוכה המטלטלת
סדרת רשת חדשה מבית הידברות: “כך חזרתי בתשובה” – מונולוגים כנים ממקור ראשון. והפעם: האמן שי אזולאי משתף במסע התשובה הפרטי שלו: השילוב בין יצירה לדת והתובנות שבאו בזכות החיבור ליהדות.
הפרויקט של ציור אמנות על משאית מהווה הזדמנות למפגש ישיר “בכביש” עם האמנות שלו. בצד אחד של המשאית, ציור מסדרת העבודות המושפעות ממגזרות הנייר של האמן אנרי מאטיס, כאשר האיש הקטן בסירה הוא מסמל מעין עולם פנימי המוצף בהשפעתו של המאסטר הגדול מאטיס. צד שני של המשאית הוא ציור סטודיו טיפוסי שבו יש את ה”מצייצים”, שחגים סביב האמן המסתכל על שולחן העבודה שלו ומתחיל להפליג בדמיונו.
Asylum Arts is partnering with Meislin Projects on a series of short virtual studio visits with artists from our alumni network. Each visit will concentrate on the artist’s current practice – what changed and what persists during this time including a sneak peek at upcoming projects, with time for questions at the end!
הענקת פרס לנדאו עי המוזיקאי שאנן סטריט ,לאמן שי אזולאי בסטודיו בירושלים.
הם יוצרים שינוי, מוכרים ומוערכים בתחומם בארץ ובעולם – והצצה קטנה ליומיום שלהם היא חוויה עמוקה ומרגשת. הצייר שי אזולאי, אמן שבראשו מתקיימים בהרמוניה עולמות שונים, המשלב ביצירותיו סיפורים ציוריים נוקבים וסצנות הומוריסטיות, הוא אחד מתשעת הזוכים בפרס מפעל הפיס למדעים ואומנויות ע”ש לנדאו לשנת 2020 שנכיר השבוע.
.מכון וונליר
ראו אותו, את הצייר האתיופי של אזולאי: יושב לו על ארגז, לבוש מכנסיים קצרים וגופייה לבנה, סנדלי-אילת לרגליו, יושב ומתבונן בציור שחור-לבן על בד התלוי נגדו: הכותל המערבי, ירושלים. אפשר, שאנחנו בגונדר.
שבע דקות אחרונות מתוך שיחה עם שי אזולאי שהשתתף בתערוכת “מחנה ציור מס’ 4”, שהתקיימה בתחנה לאמנות עכשווית רמלה, בשנת 2011.
The Israeli artist Shai Azoulay at his Jerusalem studio.
Arad Contemporary Art Center, Arad, Israel.
Gallery: BEERS and Saatchi, London, UK.
Gallery: Yad Vashem, Jerusalem, Israel.
Gallery: Stefan Vogdt, Munich, Germany.
.הגלריה לאמנות ישראלית בטבעון
Tokyo.
Ellen Ginton, Tal Yahas
Tel Aviv Museum of Art.
Inga Gallery.
James Trainor
Inga Gallery for Contemporary Art
Tel Aviv.
בעקבות שהות ממושכת במוזיאון יד ושם, יצר האמן שי אזולאי תערוכת ציורים בסגנונו הייחודי, המתבוננת על הגורל היהודי ומחברת את מוראות השואה עם אימי שמחת תורה תשפ”ד.
המעבר לשקט של ערד מחרדת הקטיושות בקריית שמונה; דרך הגילוי של אהבת האמנות, בתערוכה שראה לראשונה בערד – הכל חוזר, מבעד ל־30 שנות ציור ותפילה.
After winning numerous awards and exhibiting his artworks in New York, London, Tokyo, Vienna, Chicago, Cleveland and Beijing, Shai Azoulay continues to work on his art and aims for more. The global pandemic didn’t slow him down, and these days he’s busy with press for his upcoming exhibition in Munich.
I hate fantasy. Anything gossamer, dreamy, or ethereal turns me off. Ditto elves, hobbits, fairies, and pixies. As a kid, my favorite books were about characters with messy families or complicated friendships who lived in a world where the laws of gravity applied – real conflicts and emotions that made sense to me as a child.
“מרגע שפרצה המלחמה, הכל התקרב והתחבר ותסס”, אומר האמן שי אזולאי, שתערוכה חדשה שלו תיפתח בשבוע הבא במוזיאון לאמנות ביד ושם • אף שיצירותיו לא עסקו עד כה בשואה, הזמנה למיזם שהות חדש במוסד הוותיק הולידה אצלו פרץ יצירה, שקיבל תפנית עכשווית במיוחד בעקבות 7 באוקטובר.
השבוע חל יום השואה הבינלאומי, אולם בשטף כל המאורעות בארץ ובעולם, הציון הזה כמעט נבלע. מי שעוסקים בשואה ובזכר השואה כל יום הם עובדי יד ושם, המוסד הגדול והחשוב ביותר לחקר תקופת השואה, איסוף עדויות ושימור זכרה, לא רק כמאורע היסטורי אלא כאבן דרך שיש ללמוד ממנה. קשה מאוד לשמור בתודעה היומיומית של הציבור אירוע שחל לפני כ-80 שנה ומהותו זוועות ומעשים קשים לעיכול והבנה. זו אולי הסיבה שענבל קיויתי בן דב, מנהלת קשרי הקהילה של המוסד, יזמה רזידנסי (שהות אמן) של אמנים עכשוויים שיגיבו לנושא.
Every artist embarks on a path of self-discovery. Any time I find inspiration to create and to paint, I find myself on a journey of trying to comprehend what aspects of life define and characterize my identity. When I paint, I grapple with the question of “Who Am I?”
שי אזולאי התחיל לצייר עוד בטיול הגדול במזרח, אבל רק אחרי שחזר בתשובה זכה להכרה אמיתית בעולם האמנות הישראלי. לרגל פסטיבל מנופים הירושלמי לאמנות עכשווית, במסגרתו יארח אזולאי את הקהל בסטודיו שלו, הוא מספר בשיחה עם mako על החיים כצייר חרדי: איך השפיעה ההתקרבות לדת על היצירה שלו, כיצד התקבל בשדה האמנות החילוני ולמה, עבורו, האמנות היא גם סוג של אלוהים.
הם יוצרים שינוי, מוכרים ומוערכים בתחומם בארץ ובעולם – והצצה קטנה ליומיום שלהם היא חוויה עמוקה ומרגשת. הצייר שי אזולאי, אמן שבראשו מתקיימים בהרמוניה עולמות שונים, המשלב ביצירותיו סיפורים ציוריים נוקבים וסצנות הומוריסטיות, הוא אחד מתשעת הזוכים בפרס מפעל הפיס למדעים ואומנויות ע”ש לנדאו לשנת 2020 שנכיר השבוע.
ראו אותו, את הצייר האתיופי של אזולאי: יושב לו על ארגז, לבוש מכנסיים קצרים וגופייה לבנה, סנדלי-אילת לרגליו, יושב ומתבונן בציור שחור-לבן על בד התלוי נגדו: הכותל המערבי, ירושלים. אפשר, שאנחנו בגונדר.
IN A WORLD gone completely mad, it is a relief and a wonder to know that there are peacekeeping organizations striving for the brotherhood of man at the most fundamental level of our existence: faith.
אנחנו קוראים לציור ריאליסטי ציור שמחקה את המציאות, כמו צילום עיתונאי. אבל לא כל מציאות היא מה שאנחנו רואים: יש גם מציאות רוחנית, יש מציאות של רגש, מציאות של עולמות נסתרים”. מיכל שכנאי יעקבי בשיחה עם הצייר שי אזולאי.
Despite the title of this exhibit, “Pupil”, the artist, Shai Azoulay, is already a master of line and color. At a distance, you see stick figures; moving up close, there appears the delicate expression of figurative structure and gesture.
שי אזולאי, מבכירי הציירים בישראל, מצא את האמונה בגיל 30 – אבל לא נטש את האמנות. ולמרות זאת, הממסד מתקשה לקבל יוצרים עם כיפה: “יש מבקרי אמנות פה בארץ, שלא יבקרו ולא יסקרו אמנות של דתיים. פשוט לא יגעו בזה”, הוא אומר.
Someone is fishing for a white donkey in the middle of the desert. Or maybe we are watching a white donkey drowning. If the fisherman comes back soon he might still be able to catch it. Or save it. But there is no fisherman in sight, no footsteps, nothing but the yellow sand and the bright, merciless, blue sky.
Inspired! Energized! Excited! This is how guests are feeling after visiting the Roe Green Gallery’s new exhibit “One Hour a Day” by famed Israeli artist Shai Azoulay.
שי אזולאי (נ. 1971) הוא אחד הציירים המעניינים והמבטיחים, לדעתנו, מהדור הצעיר בישראל. בספטמבר 2011 הוא פתח תערוכה “שותפי על”, יחד עם ראובן ישראל, במוזיאון תל אביב לאמנות.
הסטודיו של הצייר שי אזולאי חודר לתוך ציוריו גדולי הממדים ומופיע שם כזירה להתרחשויות בלתי אפשריות, כקרקע פורייה לדמיון. גם דמותו של אזולאי מופיעה תדיר בציורים – כגנן, כמנצח, כקוסם וכגוליבר בממלכת ליליפוט.
If the sleep of reason creates monsters, does the sleep of creativity create … paintings? Here, in Shai Azoulay’s Dream — an MFA-appropriate version of the Brothers Grimm’s “The Elves and the Shoemaker” — an artist snoozes in his atelier while little paint sprites (pigment figments?) amass around a pristine canvas.
Tablet magazine.