You are currently viewing Kitzur Shulchan Aruch

Kitzur Shulchan Aruch

בין קאזה אזול לאזולאי
בין חוכמת הלבבות לחובת הלבבות בין העולמות
בתערוכה “קיצור שולחן ערוך” של שי אזולאי

“שולחן ערוך”, שכתב רבי יוסף קארו, הוא אחד מספרי ההלכה החשובים ביהדות. הוא נכתב במאה ה-16 ועיצב וקבע את אורך החיים היהודי. “קיצור שולחן ערוך” נכתב 300 שנה לאחר מכן והוא מתמצת את קודמו בשפה בהירה ונהירה שהפכה את הספר לאהוב ופופולארי בקרב יהודים מכל העדות ומכל העולם. שי אזולאי עורך על גבי שולחנות ומשטחים את אורח חיי היומיום והנפש בצורה נגישה, ובאותו הזמן חידתית כמעשייה. פורש מפה ומניח עליה טבע דומם ועשיר, הכולל חפצים, מאכלים, צמחי-הבית, שמשולב בו תמיד גם עולם החי, בעלי חיים, ידיים הנשלחות אל תוך הציור ומתערבות בנעשה על השולחן. גם את דמותו של האמן אפשר למצוא בציורים, גם היא מונחת על השולחן כמו דמות שמסמנת את ה”אני” על גבי לוח משחק. פאזל של דימויים. גבר עם בלורית שחורה, פאות כהות, ג’יימס בראון מזרחי מהסבנטיז, מתערבב במלאכת היצירה ומערבב את הארס-פואטי עם הערס-פואטי ארץ ישראלי מקומי, כשמסביב לשולחן הערוך, על חפציו ודמויותיו, גווניה העזים של שמש ממדינות חמות, וגם גוני שקיעתה ומדרג שלם של כחולים. גם כשהרקע חשוך, כמו בציור “קוקו בננה”, התוכי סופג אל תוכו את גוני הקשת והבננה מציצה מן הקערה, בשלה וצהובה.
השולחן הערוך אינו טבע דומם במובן הקלאסי של הציור, כמו שזה אינו קיצור שולחן ערוך במובן ההלכתי הקלאסי, המגיש פרשנות בציור לאורח חיי היומיום ביהדות. שי אזולאי בא מתוך תולדות העם היהודי ותולדות האמנות, ויוצר שולחן הערוך ספוג אנרגיה חדשה של חופש, אוויר, מרחב של חיפוש, חידה ותהייה. סיפורי מעשיות מסודרים-מפוזרים על שולחן, מלאים בסימבוליות והקשרים שהוטמעו בהם בנדיבות, כדי שגם הצופה בציור ייכנס בתורו פנימה וכילד יסדר את הדימויים והפרשנויות מנקודת מבטו על משטח המשחק. בציור “חוכמת הלבבות”, שכותרתו היא אולי קריצה לעוד ספר חשוב בתולדות ההגות היהודית “חובת הלבבות”, אפשר לראות בבירור את משחק החידה פרוש על השולחן ומחכה לפירוש. פרישה ופרשנות. בציור “קן” דמות ה”אני” עולה מדרגה כשהיא בונה לה קן בין הענפים, כציפור. אדם בן ציפורים, שאינו נפרד מן הבריאה, עולה מעלה לבנות לו קן, בית, משפחה. בסיס אמנם, אבל בין שמיים לארץ. יש מעוף בציור, התעלות, טיפוס אחר השראה, נגיעת אצבעותיו בצמרות עצים.
על השולחן מונחים כדים וקערות בכתום, בצהוב, בטורקיז, מאוירים בצורות ובמוטיבים, שקדיות דקיקות ועדינות, צמחים נשפכים בחושניות של שיער גולש, עלים כמניפות, חמורים, סוסי פוני, תוכים, קנריות. ביתיות מדברית, ביתיות מזרחית. מקומיות ישראלית מצדה האחד של המראה, וציורים נאיביים מאמריקה הלטינית, מצדה האחר. הצמחים והקקטוסים בגינתה של פרידה קאלו בקאזה אזול, “הבית הכחול”, ביתה במקסיקו סיטי. העולם הבוטני פראי של שי אזולאי קרוב יותר לקאזה אזול מאשר לגינה של קלוד מונה בביתו בז’יברני, צרפת. הצבע הכחול, אזול, בוקע גם משמו של אזולאי, בן למשפחה שאבותיה היו צורפים במרוקו ושיבצו אבני חן, ספיר וטורקיז, בין חוטי כסף. בדיוקנאות העצמיים של פרידה קאלו, שמהם משתקפים פניה ובלוריתה השחורה, היא מוקפת עלי צמחים בשרניים בירוק עז, תוכי צבעוני על כתפה, פרפר ירוק נטמע בין העלים. בציור “סטורי, סלפי” של שי אזולאי הדמות בעלת הבלורית השחורה שוכבת תחת קקטוס ענקי נטוע בכד טורקיז. פרחי הקקטוס מבצבצים מקצה העלים העבים כמו כדורי צמר על כובע ליצן. יש בציור שעשוע ושמחה. גם אצל פרידה קאלו וגם אצל שי אזולאי הרקע לדיוקן העצמי הוא צמחים מקומיים של מדינות חמות הממקמים את האדם על אדמתו. הדיוקן העצמי של פרידה קאלו הוא משנות הארבעים של המאה הקודמת. בשנת 2019 הפלאפון בידו של האמן ינציח “סלפי” וגם “סטורי” של בלורית שחורה בין צמחי המדבר.
בציור “mid career” השולחן הערוך נמצא על גבו של האמן, והמפה הפרושה היא שק מעשיות בצבע אדום עז, מלא בקקטוסים, צמחים מסוגים שונים, סירות משוטים על ים כחול, אננס כתום, עוגן מוזהב, וכל העולם הפנימי העשיר הזה, כל התשוקות והשאלות הסוערות האלה, דבוקים אל גופו של האיש עם הבלורית השחורה כמו הבית שנושא החילזון על גופו. ידי האמן ורגליו הן רגלי שולחן דינאמיות המהלכות על ארבע בין כוסות מלאות במכחולים ובחוטים של צבעים. יוסף בכתונת הפסים ברור וחידתי מאי פעם, חולם חלומות למכביר על שולחן ערוך.