You are currently viewing Dos at Inga Gallery , Apr. 16

Dos at Inga Gallery , Apr. 16

דוס / מופשט רוחני, שי אזולאי

״יש שלושה סוגי חסידים, אחד שרוצה שיירים, אחד שרוצה לשמוע תורה, ואחד שבלב שלהם בוער הרבי״, כותב ר׳ נתן מברסלב בספר חיי מוהר״ן (ר׳ נחמן מברסלב )
האמן שי אזולאי מקיים רכיב  חסידי נוסף בעבודתו הרוחנית, הוא עובד את קונו דרך ״פעולת״ הציור. פעולה – ולא בכדי.
״צייר צריך לגרום לאבן לדבר״, כך הוא אומר.
תפילת היחיד של אזולאי מתקיימת בסטודיו הפרטי שלו – בהעדר מניין מתפללים הוא אוחז במברשת הרוויה בצבע ומניף אותה אל עבר הבד המתוח, מכתים ומוביל, אוסף ומקפל לתוכו מרשמיו כחזן האוחז באצבע כסף המטיילת על ספר תורה, מצביעה על הגילוי וחושפת אותיות דיו שחורות ההולכות ומתגלות על הקלף.
שי אזולאי הוא שליח ציבור המבקש לתעד, להנציח ולהנגיש אירועים לכאורה יום־יומיים, שגורים בקהילת החסידים, החיים ומתקיימים בעולם מושגים הרמטי משלהם, זרים ומוזרים בעיני העולם החיצוני להם. בשליחותו כ”פועל ציור״ אזולאי מהלך על תפר גב חומה שברירית וצרה. הוא איננו אנתרופולוג המתעד רגעים דתיים, מיסטיים, אמוניים; הוא פועל דרכם, מתוכם, בדייקנות ללא רבב וללא לאות, כיהודי אמוני החוזר בתשובה וכאמן ממסורת ענפה של ציור.
״כל העולם כולו גשר צר מאוד״, כך ר׳ נחמן מברסלב, אזולאי הוא בדיוק הגשר הזה: סדר עולמו,  מהלכיו, הליכותיו אינם מבדילים בין פעולות היום־יום, העבודה בסטודיו, התפילה במניין, ביקורת עבודות התלמידים בבתי הספר גבוהים לאמנות עכשווית, ההתבודדות בשדה, הנחת התפילין, הצבת עבודות בחללי אמנות עירוניים.
הגשר, הגדר, חי ומתקיים בין שני עולמות, בורא ונברא מתוכם יש מאין.
בציורי אזולאי דוקומנטריזציה צבעונית ופשוטה, לעתים הומוריסטית, לועגת ומשתעשעת. הגמרא במסכת ״סוטה״ דנה בשאלה ״מיהו חסיד שוטה״ ומביאה שלל דוגמאות, מנמקת, מפרטת ומתפלפלת.
אזולאי אינו מפנה אצבע מאשימה, חף מביקורת. חסידיו על פי רוב מצוירים ככתמים, מחוקי פנים, משוללי הבעה. שטריימל, קפוטה, מעיל וגרבונים לבנים. ״בלתי מוסגרים״, החסיד הפרטי כתופעה חסרת זהות מוגדרת. נקודה שחורה הנובעת בשדה צבעוני עז ושוקק חיים.
חסידיו גוררים עבר, לעתים כבד משקל, רליגיוזי, מסדרי, היררכי, כשהם מסובים סביב ה”טיש” (שולחן ביידיש) בחצרו של אדמו״ר הנושא דרשה שבועית מטלטלת, בהתפקדות חובה. מסתופפים בצל השכינה, משתאים אל מול פני שמים פעורים המצמיחים מתוכם חוטי חסד של אור. והנה בציור פודל מופיע חסיד יהודי סטריאוטיפי המתהלך בשדה רפאים אפלולי ובוצי, באופק תאורת כרך עמומה המבקשת להזכיר להלך את עברו כקנה מידה, כנקודת מוצא המסמנת התחלה, אמצע והליכה אל עבר הלא נודע. החסיד אינו מסמל משיח, אין הוא רכוב על גב חמור לבן. הוא חצוי, בן כלאיים, רב תרבותי, ספק גורר כלב פודל ספק נגרר על ידו, כלב פודל המשמש בן לוויה למסעו הרוחני, עדות חיה מעברו.
אם פני החסידים בסדרה דוס משוללי הבעה, קלסתרוניים, בדימוי “שבעת הפתחים” למנורת שבעת הקנים מושתלים או מוצמדים “עיניים”, “אוזניים”, “נחיריים” ו”פה” “אנושיים”. התנסחותה והופעתה הייצוגית של המנורה מבקשת לשרטט מעין תרשים סגולי לפתחי הפנים – ציור החותר למוסר, כהוראת הפעלה הלכתית להארת “המנורה” הפנימית.
הקבלה היהודית ותורת הסוד נשענות על “חוק השוואת הצורה” ומבססות אותו – דימויים הנמשכים אל דימויים, אירועים לבני אדם ואלו למחוזות העולם שבו הם מתקיימים. אזולאי פותח ערוץ התבוננות נוסף המשקיף אל פנימיות הציור: שבירת הצורה, הכפלת הדימוי, מיסוך, הסתרה וגילוי.
את הסדרה השנייה שיציג כמשענת, תוספת או צופן קוד אזולאי מכנה מופשט רוחני. מה למופשט ולרוחני? עולם ומלואו. בהעדר שפה מוסכמת, ברורה, כהגדרה מילולית מסתיים העולם. גבול השפה הוא גבולו של האדם. שם תתקיים שבירת החוקים, הכלים, שם הפתח לעליונים. אחד־עשר ציורי מופשט רוחני בצבעי שמן על נייר מהווים צוהר אל עזבונו של הנרי מאטיס כאופציה לאתיקה מסתורית, תת הכרתית – אזולאי מנכס ציטוטים גרפיים, תמרורים, דגימות סמיוטיות – העוסקת בתורת הסוד, הכתם והצורה.
ישראל קבלה
Inga Gallery of Contemporary Art
Shai Azoulay | Dos
Opening: Thursday, 14. April 2016 | 8 pm
Closing: Saturday, 21. May 2016 | 2pm
Exhibition: 15. April – 21. May 2016
7 Bar yochai st
Tel Aviv, 66556
https://www.inga-gallery.com